К детям в садике милостив бог,
меньше – к школьникам,
Взрослых уже не жалеет –
оставляет одних,
И порой, на карачках им придётся ползти
В раскалённом песке, чтоб явиться
К пункту сбора,
Истекающим кровью.
Может, только влюбленных
Заметит, укроет он и спасет,
Как спасают деревья уснувших
На бульварной скамейке.
Может, нужно потратить и нам
На влюбленных последние деньги добра,
Те, которые мать отдала нам в наследство,
Чтобы эти монетки защитили нас
Ныне и в прочие дни
אלוהים מרחם על ילדי הגן פחות מזה על ילדי בית הספר. ועל הגדולים לא ירחם עוד ישאירם לבדם ולפעמים יצטרכו לזחול על ארבע בחול הלוהט כדי להגיע אל תחנת האיסוף והם שותתי דם. אולי על האוהבים באמת יתן רחמים ויחוס ויצל כאילן על הישן בספסל שבשדרה הצבורית. אולי להם גם אנחנו נוציא את מטבעות החסד האחרונות שהורישה לנו אמא, כדי שאשרם יגן עלינו עכשיו ובימים האחרים.