из Иегуды Амихая (1924-2000)
Среди публики в сквере
он скверно один,
Между кем-то и кем-то
пока что в тени.
Но слышно, как он гремит
своими мыслями,
Как собака оборванной цепью,
Он медленно бредёт мимо,
Он еще полюбит другую…
Мы видим его лицо
на фоне зелени,
Обращенное куда-то вдаль
вне времени,
Он ничего не слышит,
Но его слышно…
בגינה הציבורית
בודד ציבורי,
מי ועד מי,
הוא עדיין בצל
אך שומעים אותו מצלצל
במחשבותיו
ככלב בשרשרת,
הוא יעבור לאיטו
הוא יאהב אשה אחרת.
ראו את פניו
על רקע ירוק,
מופנות לעולמי עד
לעניין רחוק,
לא יוכל לשמוע,
אך שומעים אותו…